הורים רבים לילדים בגיל שלוש מדווחים על תחושות קשות , המלוות אותם בפעילויות היומיומיות עם ילדיהם : חששות מפני התפרצויות זעם , תחושה של איבוד סמכות ושליטה , הרגשה שהילד השתלט על חייהם ואינו נשמע להם עוד . המהלך , אשר החל קודם לכן ועניינו בניית גבולות , עומד במרכז העשייה ההורית . תפקיד ההורים כמעניקי אהבה וביטחון מתעצם עתה במיוחד אל מול ההתפתחות והעלייה ביכולות הילד . נושא משמעותי חדש הוא השוני בין בנים לבנות . בתקופה זו נוטים בנים לביטוי התנהגותי תוקפני של הנפרדות , ואילו בנות - לדרך של דיבור ומשחק . על כן נחשבים בנים ל"קשים" או , "רעים" ובנות . "טובות"ל חלוקה זו מסוכנת במיוחד לזוגות תאומים שוני מין . תפקיד ההורים מתרחב מעבר להצבת גבולות המותר והאסור ; כי מעתה נוסף תפקיד חינוכי : איך ומתי לבטא את הדחפים , מהי הדרך המותרת לביטוי הנפרדות והעצמאות . בשלב זה נמדדת הסמכות ההורית בדרכי התגובה " צורתה , מהירותה , התאמתה לסיטואציה - ובעיקר ביכולתו ובחוסן הפנימי של כל הורה לבטא את סמכותו . בתקופה זו מתנהל הדיאלוג בין הורים לילדיהם בשני צירים מקבילים . הילד נעשה מודע לדחפיו ומבקש להם דרכי ביטוי יי...
אל הספר