בעבר רווחה הדעה , כי הכנסת תאומים לאותה כיתה במעון או בגן מזיקה להם . עמדתנו כיום שונה בהחלט . עקרון הנפרדות הפסיכולוגית מלמדנו , כי על מנת לחוש במלואה את חוויית הנפרדות , יש לבצעה יחד - האחד מול השני . המעון המשותף מזמן לילדים תאומים הזדמנויות רבות לעבודה על הנפרדות הפסיכולוגית , תוך שמירת היחד . גם הורים לילדים יחידאים יודעים , כי היכולת להיפרד מהילד , ומההורה , זקוקה לאין ספור התנסויות ותרגולים . כיתה משותפת במעון מזמנת זאת - בבוקר עם ההורה , ובהמשך עם המטפלות , הגננות והמורים . השהות המשותפת בכיתה אחת מחייבת הכשרת הצוות החינוכי וצירופו לבניית תחושת הנפרדות של כל תאום ותאום . הניסיון הקליני והמחקרי מלמד , שהפרדה פיסית בלבד אינה תורמת לתחושת הנפרדות הפסיכולוגית . להפך , בהיעדר עבודה על תחושת הנפרדות , נחווית ההפרדה כאקט של נטישה , וגורמת להיצמדות יתר של התאומים בשעות שלאחר המעון . במקרים רבים עצם הידיעה על ילד תאום בכיתה גורם לצוות החינוכי התייחסות "תאומית" משווה עם התאום בכיתה המקבילה . כך נוצר מסר מבלבל של הפרדה פיסית מול השוואה פסיכולוגית וחבלה בנפרדות . ההפרדה גורמת להורים רבים "...
אל הספר