פעוטות מתחילים לרכוש את יכולת הדיבור כבר לקראת סיום שנת החיים הראשונה . במהלך שנת החיים השנייה יגיעו ליכולת שליטה מדהימה בשפה - לפחות ברמה הפונקציונלית שלה - ככלי ביטוי לצורכיהם ולרצונותיהם . השפה היא כלי ביטוי בעל תרומה מכרעת ליכולתו של הפעוט להשיג את חוויית העצמאות , שעליה הוא מתמודד בשלבים אלה . היא מאפשרת לו להתרחק מן ההורה ולחזור אליו . מילים ראשונות , כמו "אמא" , "אבא"ו "בקבוק" או , "כדור" מחליפות בהדרגה את קולות הבכי כאמצעי להשיג את תשומת לבו של ההורה וכדרך לבטא רצון ספציפי . ביטויים מורכבים יותר יופיעו אט אט כמחליפי התנהגות של שמחה או עצב , כעס או שביעות רצון . עולם הרגשות המשתכלל של הפעוט , המתמלא בווריאציות ובדקויות , זקוק לכלי ביטוי משוכלל ועשיר יותר מההבעות ומההעוויות והתנועות , ששימשו אותו קודם לכן . עתה , בשלב ההורות המתחלקת והמאבק לנפרתת , השפה היא המרקם הבסיסי שעליו נבנה החוט המקשר בין ההורה לילדו . השפה היא כלי ליצירת קשר , המאפשר קשר רגשי עם מרחק פיסי . הורה , העוקב אחר ילדו בראשית צעדיו השפתיים , חווה התרגשות עצומה . במקביל , ילד מדבר מחזק את חוויית הנפרדות והעצמאות ...
אל הספר