ראיית תקופת ההורות המתחלקת רוויה בקונפליקטים בין הורים לילדיהם הפעוטים מעוררת מאז ומתמיד את השאלה : מדוע ? מדוע אין הפרידה נחווית כחוויה של נועם ורוגע - אלא כשל מלחמה וניצחון ? התשובה משתנה בהדגשיה בין התיאוריות והתיאורטיקנים השונים , אם כי לכולם מכנה משותף : השגת הנפרדות הפסיכולוגית כרוכה בהתנתקות מדפוס הקשר הטוטלי , שאפיין את השלב הקודם , והחלפתו בסוג של פרידה ונפרדות . לשלב זה , שבו נולדת ישותו העצמאית והייחודית של הפעוט , לאחר הריון פסיכולוגי בתקופת החיבור הסימביוטי , קראה מרגרט מאהלר הלידה הפסיכולוגית . גם אם היא פסיכולוגית , אין הלידה מושגת בלא כאב להורה ה"יולד" ולפעוט הי'נולד" כישות פסיכולוגית נפרדת . שלב בניית האגו - כך כינה זאת פרויד על פי גישתו הסטרוקטורלית : השלב שבו עובר הפעוט אט אט מביסוס האיד - ( id ) מקור העונג וההנאה , לביסוס האגו - מאגר הכוחות , המאפשר לפעוט ללמוד את עקרונות המציאות , לתכנן וליזום לעצמו את פעולותיו , ולהתאים עצמו בהדרגה למציאות שבה הוא חי . עיקר תפקידו של האגו - לבנות אצל הפעוט את היכולת לעכב או לממש את הדחפים האינסטינקטיביים בדרכים מקובלות או מותרות ....
אל הספר