לפי המידע והמחקרים על הזיכרון הסנסורי של עוברים ברחם אמם , נושאים כנראה התאומים מאגר זכרונות האחד על נוכחות השני . במצבי מצוקה , בהעדר דמות הורית מרגיעה ומטפלת , יכולים הם לפנות האחד אל השני , אל דמות מוכרת ומעוררת ביטחון . התגברות ההזדהות התאומית על פני ההזדהות עם דמות ההורה המטפל , בשלב כה קריטי של ביסוס האמון הבסיסי ושל חוויית ההתקשרות והסימביוזה , עלולה להיות הרסנית . לפני כמה שנים פורסם ( בהרחבה בכלי התקשורת בארץ סיפורם של שני תאומים זהים . סיפורם קיבל משמעות מיוחדת עקב הירצחו של האחד באופן פתאומי . בעקבות הרצח תועדו בהרחבה מסע ההתמודדות עם האובדן של התאום החי ודרכי ההנצחה שבחר . סיפורם של השניים חשף תמונה של נטישה הורית מינקות ( עקב נטישת האב וחולשתה של האם ) ומסירתם לידי הסבים הקשישים לגידול . באין בידם מידע ויכולת , העדיפו הסבים באופן ספונטני ולא מודע לאפשר להם קרבה רבה וסימביוזה מהרגע הראשון . קרבה זו הקלה על הסבים , מכיוון שהורידה מהם את נטל הטיפול הרגשי . כתוצאה מכך נאחזו השניים איש ברעהו ופיתחו את הסימביוזה התאומית , המתועדת בספרי הפסיכולוגית בפסיכופתולוגיה של תאומים . באין...
אל הספר