תחושת האשמה , או חוויית האשמה ההורית - מקורותיה בפער הנוצר בין המשאלה להורות אידיאלית ( הפנטזיה להורות , כפי שנבנית טרם כניסה להורות בפועל ) לבין ההורות שמתרחשת בפועל , באופן ממשי וקונקרטי . הורות לתאומים מפגישה את ההורה כבר מהרגע הראשון עם משימות אינטנסיביות , המערערות את הפנטזיה האידיאלית ומשנות אותה . הצורך בשינוי הדפוס האידיאלי מסביר מדוע נוצרים רגשות האשמה . מקור נוסף לתחושת האשמה הוא אי היכולת להשביע את הרעב ההורי להיות "כלוא" בתוך ההתמזגות עם התינוק במרבית היממה . התמזגות זו עם תאום לעולם לא תהיה מוחלטת , או באותה המידה , כמו עם תינוק יחידאי . מבחינת הפסיכולוגיה של ההורות אנו עדים לכך , שהורות לתאומים מונעת את האפשרות להגיע להורות טוטלית מוחלטת . היא דורשת מההורה כבר ברגע הראשון לפעול על פי שלב ההורות השני - ההורות המתחלקת . מוסכם על הפסיכולוגים , כי דילוג על פרק הזמן של ההורות הטוטלית ועל חלק ממרכיביה חושף את ההורה בטרם עת למשימות פסיכולוגיות שאינו בשל להן , כגון פרידה זמנית מוקדמת מילדו , בטרם מילא את מחסן ההפנמות המיטיב . הוא מטיל אף על הילד משימה קשה מכפי יכולתו : לשמור על ה...
אל הספר