התקופה הסימביוטית נחשבת בספרות המקצועית , ולא במקרה , "התקופה המשמעותית" והחשובה ביותר בבניית הביטחון הנפשי של כל אדם ואדם . ההתרחשויות הפיסיות והנפשיות שנכרכו סביבה , ולהן שמות שונים בקרב התיאורטיקנים , מתעדות ריבוי אספקטים המתרחשים באותה עת ממש בנפשו של כל תינוק . לתקופה זו משקל סגולי רב עוצמה בגיבוש יכולתו של התינוק לבסס את חייו הבוגרים כאדם אופטימי , הנותן אמון בעצמו ובאחרים , בעל גישה חיובית לעצמו ולעולם , ומסופק מבחינה רגשית . תקופה זו מייצגת גם שלב משמעותי רב ערך בחייהם של הורי התינוק ובגיבוש החוויה של הורות "טובה , "מספיק הורות . "חיובית" זו מאפשרת להם בהמשך התנתקות קונקרטית מהתינוק ושמירה על מגע פסיכולוגי משמעותי עמו , בזמן שהוא בונה את אישיותו הנפרדת והעצמאית . התקופה הסימביוטית היא צומת מרכזי בחיי התינוק , המצוי בין השלמת הניתוק הפיסי מגוף האם ( הלידה הביולוגית ) לבין תחילת ביסוס הקשר הפסיכולוגי המשמעותי ביותר , שיבנה בעתיד את ההתחברות אל האם וההתנתקות ממנה . פסיכולוגים , העוסקים בחקר התאומות ומתן סיוע לתאומים ולהוריהם , מציינים - ובצדק - את התקופה הזו כאחת משתי התקופות ה"מל...
אל הספר