מעצם מהותם יוצרים תאומים הזמנה מתמדת לתהליכי השוואה ותחרות פנימיים וחיצוניים . הניסיון מהרגע הראשון לשייך כל אחד לגנטיקה משפחתית אחרת ( מי דומה לאבא ? מי דומה לאמאל ) עלול ליצור חלוקה לא רלוונטית של כל ילד להורה אחר לפי טמפרמנט , דמיון פיסי , מין ועוד . הנטייה לתייג את הילדים לפי תכונות נראות , התנהגויות וטמפרמנט , עלולה למנוע מהם את הדינמיקה וההשתנות הנחוצה להתפתחותם . נסיון חלוקה מעין זו מחזק לעתים את התפיסה המוטעית , שלפיה התאום מנוגד לאחיו , ויחד הם שני מרכיבים של השלם . באופן זה נמנעת מכל אחד מהם ההזדמנות להיות ישות מובחנת שלמה ומורכבת בפני עצמה . עקרון ה"נדנדה" מאפשר להורים ולתינוקות להיות במצבי עליונות או נחיתות , יותר העדפות או פחות , באופן דינמי ומשתנה . היכולת להכיר כל ילד כהוא הוא , ללא הגדרתו אל מול תאומו , היא קריטית . דיבור בלשון יחיד אתה" ) עייף / - ( "רעב גם אם מיד הוא חוזר על עצמו ביחס לאחיו , שמראה אותם סימנים - וכן שונות בצבע , פנייה בווקליות שונה וכדומה - יש בכל אלה כדי לסייע . ראיית כל רגע כשלב זמני ולא קבוע תורמת אף היא . מבחינה התפתחותית זהים הצרכים של תאומים בימ...
אל הספר