מרגרט מאהלר ( 1975 ) עשתה לראשונה את האבחנה , כי כל היילודים בשלבי חייהם הראשונים נמצאים בתקופה התפתחותית שאותה כינתה השלב האוטיסטי הנורמלי . שלב זה מתאפיין בשינה מרובה ובשעות עירנות מעטות של היילוד , המוקדשות ברובן למילוי צרכים בסיסיים , כגון הזנה , שתייה , נוחות פיסית . התמונה של היילוד כמי שעטוף עדיין בקרומים דקים , המגינים עליו מפני העולם החיצוני ומסננים למענו את כמות הגרייה החיצונית , היא בעלת חשיבות הישרדותית והתפתחותית . שלב זה משרת כמה מטרות בו זמנית : האחת - מעין מיתון השוני בין הסביבה התוךרחמית לסביבה החוץ רחמית , ובכך ריכוך הטראומה שבמעבר מעובר ליילוד . אוטו ראנק , ופסיכואנליטיקאים רבים אחריו , סימנו במשך שנים את חוויית הלידה כאירוע טראומטי מרכזי בחיי כל אדם . הוא הגורם שמניע אותנו ברגעי משבר שונים לחזור ולהתכנס אל סביבה דמוית רחם אמנו . לאחר הלידה שרוי היילוד במין ערפל תחושתי , המאפשר לו המשכיות ופרידה הדרגתית מסביבה אחת לטובת אחרת , מבלי שייפול עליו עומס תחושתי ורגשי מעל לכוחותיו . המטרה השנייה , אשר לה נועד שלב זה , היא לאפשר מעין אתנחתה לקראת יצירת סינכרוניזציה בין היילו...
אל הספר