המושג בו זמניות מהווה ללא ספק מושג מפתח בהבנת ייחודה של הסיטואציה התאומית . נסיונותיהם של מחנכים ואנשי בריאות הנפש בשנות ה 60 וה 70 להתמודד עם הקושי שמציבה הבו זמניות הן בפני הילדים התאומים , הן בפני הוריהם והן בפני סביבתם ( כולל החינוכית , ( הובילו לגישה של ההפרדה הקונקרטית . הפרדה זו , בהמשך לדרך הנגדית של מראה התאומים השווים , ביטאה יותר מכול את המשאלה האנושית של הכחשת התאומות , הפחד מפני התמזגות יתר . תוצאות המחקרים על פסיכופתולוגיה של תאומים - מצויים בקשר אינטנסיבי ( נפשי ופיסי , ( מתקשים בפיתוח זהות נפרדת וייחודית , שומרים על קשר על חושי ועל טבעי , " חשים" איש את רעהו , כלואים בזוגיות התאומית לנצח - היו מקור איום וחרדה . הפתרון ה"מבטיח" מעין ביטול התאומות על ידי התערבות מפרידה נראתה לכן התשובה האולטימטיבית . אולם גם לגישה זו נולדו מיידית "מחירים : "תאומיים תאומים שהופרדו פיסית לא זכו להתייחסות כלשהי ( או שזכו להתייחסות חלקית ) לצורכי ההתמזגות שלהם . היו ש"הושארו" או "הוקפצו" כיתות גיל רק על מנת ליצור הפרדה פיסית ביניהם . המוטיבציה של המבוגרים להפריד ביניהם הולידה תגובות קיצוניו...
אל הספר