מחקר השוואתי של דרכי ההתפתחות של התרבות , בתי הספר וההוראה בימי הביניים הקדומים בעולם הנוצרי ובקהילות היהודיות השונות במערב אירופה , עשוי להפתיע ולעורר תמיהות אחדות , הן משום ההקבלות שביניהם והן משום השוני . שניהם מפתיעים במידה כזו שיש בה כדי להניע אותנו לעצור ולהתבונן בהם . ההיסטוריונים מסכימים ביניהם בבואם לגלות במאה השמינית והתשיעית סימנים של " רנסאנס" ראשון , הוא הרנסאנס שזכה לכינוי "רנסאנס , "קארולינגי על שם מי שהוכר כיוזמו ובצדק , קארל הגדול . נפתחים בתי ספר וההוראה פורחת . הגיעו אלינו אפילו כמה עדויות על המגעים שהיו אז בין יהודים שונים של "העידן המודרני" עם חכמים נוצרים שביקשו להעשיר את ידיעותיהם על כתבי הקודש בעזרת העברית . לאמיתו של דבר , היתה הרמה של הידע היהודי הזה שהועבר אז לחכמי הנוצרים בינונית למדי . אנו יודעים עליו רק מתוך ציטוטים ואזכורים , והיבול דל ביותר . נקל כמעט להתפתות ולהביע הוקרה לסקרנות הנוצרית העולה על הידע היהודי . למרבה הצער , אין לנו כל ידיעה על מתכונות הלימוד וההוראה של התלמוד באותה תקופה , והמסורת העממית היהודית , כפי שהועברה אלינו בסיפור ארבעת השבויים , ...
אל הספר