דירתו של אדם אינה משאב שההחזקה בו הינד , מכשירנית או תועלתית גרידא . נהפוך הוא , באופן טיפוסי , אנשים קרובים אצל ביתם , קשורים לדירת מגוריהם > אם הם גרים בבית משותף , ( שכן , חלק מזהותם העצמית משתקפת בה : "ביתי הוא , "מבצרי או לפחות , "משכני" שחלק מחיי משוקע בו . פלישה של אחר לדירת המגורים או התערבות של מאן דהוא באופן שבעליה פועל בה , בשליטתו לגביה , נתפסות לפיכך כעלבון , כחדירה בלתי ראויה למשאב שהינו , במידה גבוהה למדי , סמל של , "אני"ה המשך סימבולי של זהותו העצמית ; משאב , במילים אחרות , שתביעתו של בעליו לשליטה בו נתפסת אצלנו כחזקה ( קרי : מוצדקת , ראויה < במיוחד . בעניין צודלר חשין מכיר באופי המכונן של דירת המגורים . ביתו של אדם , הוא מציין , אינו קניין ורכוש "על דרך הסתם - קניין ורכוש ששוויים בשוק הוא כך , "וכך אלא "משכן . "לאדם בדירת המגורים - ובמידה מסוימת גם "בחנות או בעסק , הקונים מוניטין לעצמם במקום בו הם נמצאים" - "משוקע חלק . "מחייו אך כזכור , למרות אפיון זה של הקשר בין אדם לבין בית או דירת מגוריו , חשין מתייחס לבית המשותף כאל אתר קומונלי . אילו היה מדובר במשאב מכונךקהילה...
אל הספר