גם ההוראות הפרטניות המסדירות את אופן פירוק השיתוף בנכסים תורמות למדיניותו התומכת של המשפט הישראלי במוסד הקנייני של שיתוף בנכסים . דיני פירוק השיתוף שלנו מונחים על ידי שלושה עקרונות יסוד . העיקרון הראשון מעניק עדיפות להתנאתם של הצדדים באשר לדרך הפירוק המועדפת עליהם ( כפוף לכך שחלוקת המקרקעין בעין תתממש רק אם היא תואמת את הוראות חוק התכנון והבנייה . ( אין צורך לדון כאן בפירוט כלשהו בעיקרון ראוי זה , העולה בקנה אחד עם - או ליתר דיוק , נובע מן - הערך החשוב של חופש העיצוב של מוסדות קנייניים בכלל ושל הכרה בחופש התניה רחב בקביעת הםכם שיתוף בפרט , שבהם כבר דנתי בהרחבה . העיקרון השני המנחה את דיני פירוק השיתוף דואג לכך שחלקו של מי שאינו מעוניין בפירוק ( בפרט אם מדובר במיעוט ) לא ייגרע עקב הפירוק ושהנכס או שוויו יחולקו בין השותפים על פי חלקיהם בנכס . הגנה זו על המתנגדים לפירוק מבטיחה את הצדדים הנכנסים למסגרת השיתוף מפני החשש שיימצאו מנוצלים על ידי שותפיהם , ובכך מאפשרת את שיתוף הפעולה ביניהם ותומכת בו . יישומו של עיקרון מנחה זה מורכב במיוחד בהקשר של פירוק שיתוף במקרקעין . ובכל זאת , הדין הישראלי...
אל הספר