הדעה המקובלת בפסיקה הישראלית היא שהדין הישראלי רואה בבעלות המשותפת במקרקעין תופעה בלתי רצויה , ועל כן הוא עוין לה ולפיכך הוא מעודד את פירוק השיתוף . כך , בית המשפט העליון קובע כי "חיסול השיתוף במקרקעין הינו מטרה רצויה , גם לטובת השותפים עצמם וגם למען המטרה המשקית הכללית של פיתוח , "המקרקעין ומסביר כי "מאז ומעולם לא חיבבו שיטות המשפט את יחסי השיתוף במקרקעין , בהיותם מקור פוטנציאלי מובהק לסכסוכים ומריבות , ובהיות > תשמ"ח < . 45 ודוקר : אני מכיר בכך שאין זה נכון לומר שבכל הקשר של הפקת רווחים אין תחולה להסדר שבחוק ( ראו סעיף < 1 ) 2 לפקודת השותפויות וסעיף 35 לחוק המקרקעין , , 1969-ט"התשכ ס"ח 259 ( להלן : חוק המקרקעין , ( אם כי נראה שכאשר הנכס משמש לעסק מסחרי , הפקודה חלה . בכל מקרה , לסברתי , בהקשר המסחרי חלים שיקולים שונים מאלה שחוק המקרקעין מכוון אליהם , ועל כן אף אם יחול - אניח שפרשנותו תותאם אליהם , ועל כן לא תהא בהכרח ברוח האמור בפרק זה . ע"א 623 / 71 גן בועז בע"מ נ' אנגלנדר , פ"ד כז 336 , 334 < 1 > ( להלן : עניין גן בועז . < ראו בדומה לכך ע '' א 319 / 74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית ...
אל הספר