עד כאן עסקתי במצבים המרכזיים של תחרויות בדיני הקניין . "רגילים"ה אך אף שפסק הדין שבו פתחתי פרק זה - הלכת חוות מקורה - נידון כחלק מדינים אלה , 240 ודוקו : איני טוען כי סוחרים נוהגים לבטח את עצמם מפני תביעות לגבי פגמים בזכויות שהם מתיימרים להעביר לקונים . טענתי היא כי מי שעוסק במכירת נכסים מסוג הממכר האמיתי מגלגל מן הסתם כספים בסדר גודל דומה , ועל כן יכול לשמש , באופן יחסי , מקור גבייה בטוח לבעלים המקורי כאשר זה ניגף בתחרות . 241 למותר לציין כי אין לראות ברכישה כזו כל פסול . אך אין בעצם העובדה שברכישה כשרה למהדרין עסקינן כדי לשנות דבר וחצי דבר לעניין השאלה אם ראוי שרכישה כזו תוסדר במסגרת המסלול הראשון > המבוטח < או השני ( המסוכן . ( כפי שראינו , זה בדיוק סוג המקרים שהמסלול השני - הוא המסלול שאינו כלול בגדר ההגנה המיוחדת של תקנת השוק במיטלטלין - צריך לחול ביחס אליהם . 242 עם זאת , מכיוון שבמקרה זה מדובר ב"קונה תמת הלב" אשר סייעה "להשיב אבדה , "לבעליה צדקו , לדעתי , שופטי הרוב כאשר פסקו שעל המשיבה להשיב לקונה את הסכום ששילמה בעד התמונות כשהוא צמוד ונושא ריבית . עניין כנען , לעיל הערה , 230...
אל הספר