ככל שמדובר בדין החל באשר לתוצאות אי רישומה של הערת אזהרה , נראית בעיני , בעיקרון , הלכת גנז כניסוחה על ידי ברק , אם כי , לדעתי , אין לקבל את אחד החריגים שעליהם הצביע ( ואשר גם ברק עצמו היה מהוסס לגביו . ( כפי שברק מציין , הלכת גנז דוחה את הכלל הפשוט "רישום ראשון > של הערת אזהרה ) - . "זוכה לכאורה , כלל זה נראה אופטימלי מנקודת מבט המתמקדת בשיקול של יכולת המניעה היחסית של הצדדים ( הנשען , כזכור , על ערכי הקניין של רווחה מצרפית ושל אחריות חברתית , ( שכן הערת אזהרה היא אמצעי פשוט , נוח וזול , שכאשר ניתן לרושמה , יש בה כדי להפוך את הראשון בזמן באופן ברור וחד משמעי למונע הזול ביותר של התאונה המשפטית בסוג המצבים הנידונים כאן . לפיכך , אם לא רשם את זכותו , עליו לשאת בעלות התאונה . כלל משפטי הקובע כך יתמרץ את הראשון בזמן באופן המרבי להזדרז ולרשום הערת אזהרה , ובכך יביא לידי מזעור התאונות המשפטיות בכללותן . למרות זאת , ראויה בעיני זהירותו של ברק כאשר סייג את נטל הרישום של הערת האזהרה לא רק במצבים שהדבר אינו אפשרי בהם או שקיימים בהם שיקולים ערכיים חיצוניים לאלה של דיני התחרות - "טעמים של אחדות , ...
אל הספר