המחלוקת הגלויה שניטשה בעניין הורוויץ והעובדה שלא היתה דעת רוב שקבעה הלכה חד משמעית מבהירות כי טרם נאמרה המלה האחרונה במשפט הישראלי בסוגיית הגבול הראוי בין גריעות תכנוניות סבירות שאין חובת פיצוי בצידן לבין כאלה החורגות מגדר הסביר כך שתוקפן מותנה בתשלום פיצוי . סוגיה זו דומה כמובן לשאלת הגבול הראוי של הסמכות להפקעה ללא פיצוי או בפיצוי מופחת , שבה עסקתי בהרחבה בסעיף ב ; אחרי הכל , "גם כאן גם כאן ענייננו הוא בנטילה מן היחיד למען " . "הכלל אין זה מפתיע איפוא שעמדתי בסוגיה זו דומה לעמדה שהבעתי בסעיף ב , 5 בתמיכה במה שכיניתי דרך הביניים לפרשנות עניין הולצמן . כאן , כמו שם , אני סבור שיש להעדיף את הגישה התואמת את תפיסת הקניין הפלורליסטית הליברלית . חוות הדעת של אור וברק בעניין הורוויץ הולכות בקווים כלליים במתווה זה . אפתח דווקא בתמיכה בהערותיו של חשין באשר למשקל היחסי הראוי של שלושת השיקולים שהעלה ברק ( ואימץ אור , < לאמור : שאין ליתן משקל רב לשיקולים של חיוניות האינטרס הציבורי הגלום בתוכנית ושל מידת פיזור הנזק . הסיבה לכך שאין להפריז בחשיבות השאלה של חיוניות הפרויקט הציבורי היא שפרט לערך הרוו...
אל הספר