בעוד הפרשנות הראשונה מצמצמת את הלכת הולצמן למקרה הקיצוני של הפקעת חלקה שלמה , שתי הפרשנויות האחרות מציעות כי ניתן ללמוד ממנה גם למקרים של הפקעה חלקית , קרי : שיש בה כדי לספק הנחיה כללית באשר לאופן הפעלת הסמכות להפקיע ללא תמורה או בתמורה מופחתת . השוני ביניהן נעוץ בתוכן של אותה הנחיה . גישה אחת - גישת הפרשנות הרחבה של פסק הדין בעניין הולצמן - הוצעה בספרות על ידי לוינסון זמיר , הסבורה כי הלכת הולצמן מציבה סימן דרך חשוב , היכול להוביל לאימוצו של "עקרון השוויון במימון" שבו היא דוגלת . לפי גישה זו , " אחד התנאים ההכרחיים לחלוקה הוגנת של הנטל הוא ששיעור המימון של צורכי הציבור ( באמצעות ההפקעה ללא פיצוי ) ייקבע באופן יחסי להנאתו של כל בעל קרקע מהם , ושלא יוטל על מעטים לשאת לבדם במימון שירותי ציבור שמהם ייהנו אנשים . "אחרים כך , "מותר להטיל על בעלי מקרקעין לממן את צורכי הציבור הדרושים לאותה שכונה ( כגון כבישים פנימיים או גן ציבורי מקומי , ( אך לא ניתן לדרוש מהם לממן שירותים שישרתו אוכלוסייה רחבה הרבה יותר" ( כגון איצטדיון ספורט אזורי או כביש ראשי . ( זאת ועוד , "אין להטיל על בעלי מקרקעין לספק ...
אל הספר