פסק הדין המרכזי בסוגיית זכות הפיצוי בגין הפקעה ניתן בעניין הועדה 83 המקומית לתכנון ולבנייה קריית אתא נ' הולצמן . הדיון באותו עניין נסב סביב כשרותה של הפרקטיקה , שעוגנה בהלכה קודמת ( ומושרשת ) של בית המשפט העליון , שנפסקה בעניין פייצר , שלפיה הסמכות להפקעה בתמורה מופחתת של ) 25 % ( או < 40 / 0 חלה בין שמדובר בהפקעה של חלק מיחידת רישום ובין שמדובר 85 בהפקעת כל היחידה . בית המשפט העליון פסל הלכה זו פה אחד . עם זאת , כפי שנראה בהמשך , פסקי הדין העיקריים שנכתבו באותו עניין - על ידי דורנר מזה ( אליה הצטרפו השופטים אור , מצא וזמיר ) והנשיא ברק מזה ( אליו הצטרפו המשנה לנשיא ש' לוין והשופט אנגלרד ) - משקפים עמדות נורמטיביות שונות , ולהבדל ביניהם יש נפקויות מעשיות חשובות במקרים אחרים . דורנר פוסלת נחרצות את "הנוהג שהשתרש , של הפחתת הפיצויים בשיעור [ ה ] מירבי [ של [ 40 % מבלי לבחון את השפעת ההפקעה על ערך השטח שלא הופקע או על הנאת הבעלים . "ממנו נוהג זה "פוגע בשוויון , ובכך פוגע בזכות הקניין במידה העולה על . "הנדרש למצער , היא מציינת , כי "הפגיעה בקניין היא בלתי שוויונית ולכן עולה על הנדרש , כאשר...
אל הספר