שני החוקים המרכזיים שהפקעות מקרקעין בישראל מתבצעות מכוחם - פקודת הרכישה וחוק התכנון והבנייה - קובעים כלל של פיצוי , חריג של היעדר פיצוי או פיצוי חלקי , וסייג לחריג המקנה סמכות לפצות גם בהיעדר זכות לפיצוי . סעיף 12 לפקודת הרכישה מסדיר את הכלל : סכום הפיצויים בעד הקרקע המופקעת > או זכות כלשהי בה שהופקעה ) הוא שווי השוק שלה . כפי שכבר הזכרתי , פיצוי זה אינו מכסה נזקים סובייקטיביים - ערך אישי מיוחד של המקרקעין לבעלים המקורי או נזק פסיכולוגי הנגרם מעצם הנטילה הכפויה - ואינו כולל את עליית ערך המקרקעין כתוצאה מהעברתם לשימוש החדש בעקבות ההפקעה . הסיבה לכך נעוצה במטרה שביסוד פיצוי בגין הפקעה כשרה , שהיא "להעמיד את בעל הזכות במקרקעין שהופקעו , באותו מצב כספי בו היה עומד אלמלא ההפקעה , כך שבכספי הפיצויים יוכל לשוב ולרכוש זכות דומה לזו שהופקעה . "ממנו ככלל , אם ( ורק אם , כמובן ) עסקינן בנטילה כשרה - דהיינו נחוצה להשגת המטרה הציבורית כמפורט בסעיף הקודם - הרי שסעד כספי בגובה שווי השוק של הזכות הניטלת אכן מתאים לכלל של פיצוי בגין הפקעה , שכן זה מקרה מובהק שבו 78 ובדומה לכך , גם הפיצוי על גריעות תכנו...
אל הספר