ההיבט הראשון של ההלכה - זה הדן בתכניה המהותיים של דרישת המטרה הציבורית , המהווה את החסם הדוקטרינרי בפני חוקיות ההפקעה - נראה על פניו כאילו הוא מרוקן אותה מכל תוכן נורמטיבי משמעותי . הפסיקה הבהירה כי שיקול הדעת הנתון לרשות בקביעת שימוש פלוני כ"צורך ציבורי" הינו רחב ביותר . כך נקבע למשל בפסק הדין החשוב בעניין לוביאניקר נ' שר האוצר כי אמת המידה של "צורך , "ציבורי הקבועה בסעיף 3 לפקודת הרכישה , "אינה מעוגנת ביסודות אובייקטיביים המצביעים על קיומו של צורך ועל אופיו של הצורך כבעל סממן ציבורי , אלא אישורו של [ שר האוצר ] בדבר קיומו של צורך ובדבר אופיו הוא שמקנה 9 לו את המעמד של צורך . "ציבורי במסגרת זו הכשירה הפסיקה הפקעה לצורך הקמת קוטג'ים לעולים אמידים ברבעים חדשים ( בשם המטרה של מיזוג גלויות , ( הפקעת מקרקעין פרטיים הסמוכים למפעל פרטי מזהם ( על מנת להבטיח את המשך פעולתו לנוכח אופיו , מחזור הייצור בו , מספר הפועלים הרב שבו , מעמדו בענף הטקסטיל בארץ ומעמדו כיצואן , ( הקמת מרכז מסחרי ( כחלק מצורכי הציבור במערך תכנוני כולל של פיתוח איזור ואכלוסו , ( והקמתו של מרכז בילוי , נופש ופנאי הכולל גם " ...
אל הספר