המנהג ( custom ) הנו המקור הקדום ביותר של נורמות של משפט בינלאומי . ההנחה שעומדת מאחורי ההכרה במנהג כמקור לכללים משפטיים הינה כי ניתן ללמוד מן הדרך בה מדינות נוהגות ( ומשפט הבינלאומי המודרני - גם מן הדרך בה נוהגים שחקנים אחרים ) על הסכמה לכלל התנהגות מסוים . על פי הגישה הוולונטריסטית שמשלה בעבר בכיפה , די בכך על מנת לבסס נורמה מחייבת , הזוכה ללגיטימציה מצד מערכת המשפט הבינלאומית . אך פרט לכך , ישנם שיקולים נוספים המצדדים בהסתמכות על המנהג כמקור ליצירת כללי משפט . התנהגות רציפה וממושכת בדרך מסוימת וקבועה יוצרת ציפייה לגיטימית כי גם בעתיד תימשך ההתנהגות האמורה באותו האופן . ההכרה במנהג כמחייב מגנה אפוא על אינטרס ציפיות זה . כמו כן , דרך היווצרותו הספונטנית של המנהג על ידי מספר רב של מדינות הפועלות באופן דומה מצביעה בדרך כלל על יעילותו של הכלל המשפטי שבבסיס המנהג , ומהווה נימוק נוסף לתמוך בהפיכתו למקור משפטי מחייב . עם זאת , כפי שנראה בהמשך , המנהג הנו מקור משפטי בעייתי , הסובל מעמימות אינהרנטית הן באשר לתכניו והן באשר למועד ואופן היווצרותו . על כן הנטייה היום הינה להעדיף יצירת נורמות באמ...
אל הספר