עצי השיטים ( מינים שונים של ו ( AIM / בולטים מאד בנוף הנחלים בנגב ובסיני . אשר לזיהויו של עץ זה כותב נ . ה . טור-סיני ( בהערה לערך שטה במילון בן יהודה ) ? "שם העץ עבר לעברית כנראה מן המצרית שנדת , ובזמן מאוחר שינת , והוא בארמית שטתא , ערבית שנט , שמט . " המדרש הגדול ( פרשת תרומה ) מתרגם שיטה - שיניטא . מנדלקערן בקונקורדנציה לתנ"ך מסביר , כי הדגש ב-טי משלים את ה-ני החסרה . אם כי דמיון בצלצולי השמות בערבית ובעברית אינו יכול , בדרך כלל , לשמש ראייה מספקת לזיהוי , ואף על פי שיש לעצים אלה גם שמות אחרים כערבית , הרי עצם הימצאותם בנחלים רבים בסיני עשיייה לאשר את ההנחה , כי אכן אלה הם עצי השיטים אשר מהם נעשו הקרשים למשכן , לארון , לשולחן , לניזבח ולמזבח הקטורת ( ראה שמוח . כ"ה-כ"ו , ל"ו-ל"זן . אומנם , רוב עצי השיטים הנראים היום בנגב ובסיני אינם מגדלים גזעים גבוהים וישרים , אולם פה ושם ניתן לראות באיזורים אלה וראה תמונה בעמוד 1128 גם עצי שיטה שגזעם יכיל למלא בהצלחה אפילו את תפקיד ה"בריח התיכון" במשכן , שאורכו היה כחמשה עשר מטרים ( שמות כ"ו . כ"ח ו-ל"ו . ל"גן . התורה מספרת לנו , שעצי השיטים הובא...
אל הספר