במשך שנים רבות היה מקובל - במיוחד בארצות אירופה - כי האזוב המקראי אינו אלא הטחב : זה הצמח הנמוך , הגדל על גזעי עצים וכותלי בתים , במיוחד בצידם הצפוני המוצל והטחוב . רש"י מתריע נגד ביאור זה וכותב ובפירושו לשמוח י"כ , כ"ב : ( "אזוב - מין ירק שיש לו גבעולין . " אכן , מדברי חז"ל במקומות רבים ניתן להסיק שיש לאזוב גבעולים . כגון : "אזוב שהטביל עצו עם גבעוליו" ( תוספתא פרה י"ב , גי . ( לא "תכן , איפוא , שהאזוב הוא הטחב , שאין לו כלל גבעולים ניכרים , ובוודאי שאין לומר עליו " שהטביל עצי עם גבעוליו . " אבן עזרא בביאורו לפסוק הנ"ל כותב ! "והגאון פירש אזוב מלשון ערבי זעת"ר ובלשון לע"ז אוריקנו , והוא עשב נכבד במיני מטעמים . וזה לא ייתכן , כי הכתוב אומר "עד האזוב אשר יצא בקיר / ולא ידעתי מהו . רק מדרך הסברא אינו עשב תקיף , כי הוא הפך הארז שהזכיר הפסוק . " אבן עזרא לא קיבל הגדרתו של הגאון משום שלא ידע כי האזוב ( ה"זעתר ( " גדל כצמח-בר בבתי גידול שונים , והוא עולה גם בקירות סלעים . זו תופעה שניתן לראותה בכל איזורי ההרים בארץ . האזוב הוא , איפוא , צמח בעל גבעול מעוצה ואומנם הוא נמנה במקרא עם העצים : "ו...
אל הספר