דעה נפוצה היא , כי התיאורים "שתולים" ו"יפריחו '' מוסבים כאן על הצדיק ולא על התמר והארז . אפשר היה , לדעתנו , להסכים לכך אילו היה כתוב "שתול" ו"יפריח" או , לחילופין , אם היה הכתוב מדבר כאן ב"צדיקים" ולא ב"צדיק . " אולם , כפי שקובע נוסח המסורה , יש לנו כאן תיאור הצדיק , אשר - שלא כרשעים הפורחים "כמו עשב" ( כאן , בפסוק - en פורח הוא ומשגשג כתמר וכארז . גם ההמשך "עוד ינובון בשיבה , דשנים ורעננים יהיו" מוסב , לדעתנו , על הדימוי של התמר והארז . בניגוד לעשב , שפריחתו קצרה ונבילתו מהירה , ( על המושג " פריחה" עמדנו כבר לעיל , ( ממשיך הצדיק בפריחה ובצימוח כתמר וכארז , המניבים גס בשיבתם , ועדיין הס דשנים ורעננים . בן יהודה במילונו מציין , כי השורש "ניב" בערבית משמעותו הצמחה ושילוח של שורשים . לכן אין לראות כאן במלה ינובון הנבת פירות בלבד . כמו-כן המלה שיבה באה במקומות שונים במשמעות כוללת של זיקנה ולאו דווקא כתיאור השיער הלבן המסמל אותה . פרופ נ . ה . טור סיני אף מעיר בפירושו לאיוב על אפשרות של החילוף בין שיבה ליבשה בפסוק " יחשב תהום לשיבה" ( איוב מ"א . כ"דן אכן , אם נראה את התואר שיבה לזיקנה נובע...
אל הספר