הצלף כשם איש נמצא במפורש בספר נחמיה וגי . לי . ( בין בוני החומה החוזרים מבבל נזכר חנון בן צלף . מעדנים שנפוצו בארצות רבות השם קפריסין , בו מכונים בלשון חז"לפקעי הפרחים של הצלף . הנאכלים כשהם משומרים , עבר ללשונות רבות כשמו של הצמח כולו . כך , למשל , באנגלית נקרא הצלף בשם . CAP ! K בערבית נפוץ מאד , בין יתר שמותיו של הצלף , השם "כובאר , " ואף שמו המדעי אינו אלא ו . CAPPARIS SPINOSA ובחנויות הכל-בו כשהם כבושים בחומץ ונתונים בכלי אריזה קטנים עשויים זכוכית או פלסטיק . אלה הם ה"קפריסין" , שאינם אלא פקעי הפרחים של הצלף טרם נפתחו . לפיכך אין הס פירות כהגדרה הבוטאנית לפרי , אלא רק במשמעות היותם יבול הנאסף מן האילן לצורך מאכל . מכאן המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי עקיבא . אבותינו נהגו להכין שימורים גם מן הפירות הצעירים עצמם ( אלה מתפתחים בראש העלי , לאחר שהופרה הפרח , ( וקראו להם בשם "אביונות . " כמו כן היו מכינים שימורים גם מראשי הענפים הצעירים של הצלף , שנקראו "תמרות" ( על שום שהם מיתמרים ועולים בראשי הענפים . ( הקפריסין , הנמכרים אצלנו במחירים מפולפלים , מיובאים - ברובם - מחוץ לארץ , וזאת שעה שה...
אל הספר