מדובר כאן בכירת הבישול , ש"קטמו" אותה לפני כניסת השבת ( כלומר : כיסו את הגחלים שהיו בה ב"קיטמא" -אפר ) ולאחר מכן עלו בה לשונות אש מעצמן " ) הובערה . ( " מענין , כי הלכה זו הובאה בשם רבי יוחנן , שהכיר בוודאי מקרוב , בזכות היותו בנו של נפח , טיבן של גחלים ממינים שונים של עצים . פרנסתם של צעירים אלה היא על שורשי הרתמים , באשר יכינו מהם פחמים למכירה בשווקים . ומי איש אשר מלאכתו בזוייה - בעיני ה"מעמד העליון" - יותר מן הפחמי , הנמצא ביום ובלילה ליד האש והעשן , והוא תמיד שחור ולעולם נודף ממנו ריח העשן ? בתיאור זה נשמעת כל המרירות בתלונתו של איוב : הוא , האדם העשיר והמכובד , שהיה בשעתו "כמלך בגדוד" ( איוב כ"ט , כ"ה < נעשה עכשו בהתרוששותו לשחוק בעיני הנוודים שעיסוקם במלאכה , אשר לפי השקפת עולמו אין בזוייה הימנה . דורות רבים לאחר הגר הגיע אל מדבר באר שבע אליהו הנביא , בברחו מפני איזבל לאחר שהרג את נביאי הבעל : " יירא ויקם וילך אל-נפשו ויבא באר שבע אשר ליהוךה , ו ? נח את-נערו שם . והוא-הלך במדבר דרך יום ויבא ויטב תחת רתם אחד וישאל את-נפשו למות , ויאמר 1 רב ! עתה ה' קח נפשי , כי לא-טוב אנכי מאבתי ...
אל הספר