" רבי שמעון אומר . המהלך בדרך ושונה , ומפסיק ממשנתו ואומר : 'מה נאה אילן זה ! -ומה נאה ניר זה ! מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו . ( אבות ג , ח יש לומדים ממאמר זה , כי למורי הוראה בישראל לא היתה כל קרבה נפשית לטבע ולמראותיו , וכי כל עניינם היה רק לימוד '' ההלכה היבשה . " אולם הכרת המציאות שהיוותה את הרקע לדברי רבי שמעון ' ' יכולה להביאנו למסקנה אחרת לגמרי . התורה שבעל פה לא הועלתה על הכתב במשך דורות , ולימודה היה באמצעות שינון . הדיונים בהלכה שולבו זה בזה כחוליות בשרשרת , והקשר בין חוליה לחברתה נעזר לעתים קרובות באסוציאציות , המקילות על הזכרון את המעבר מנושא לנושא . רבי שמעון הזהיר , איפוא , את מי שמהלך בדרך ושונה , כאשר התמונות העומדות לנגד עיני רוחו שייכות לאותם עניינים גהם הוא נתון במשנתו אותה שעה , שלא יפסיק ממשנתו כדי ללכת שבי אחר עיניו , הרואות תמונות אחרות . אזהרה זו נובעת מן הידיעה , שדמויות האילן והניר ביפעתן מעוררות באדם מישראל ריגושים עמוקים . ריגושים כאלה עשויים להעלות בלבו שרשרת ארוכה של אסוציאציות שאינן קשורות במשנתו . כך יימצא מנותק מן הסוגיה שהיה נתון בה אותה שעה ואול...
אל הספר