שפות הסימנים אינן אוניברסליות ; מחקרים רבים הוכיחו זאת . אך שפות הסימנים דומות זו לזו יותר מאשר שפות מדוברות . הדמיון מתבטא במבנים דקדוקיים מסוימים , כגון השימוש התחבירי במרחב , מבני ההתאמה בפועל ומבני המסווגים . לעומת זאת , אוצר המילים של שפות הסימנים שונה משפה לשפה , למרות היסודות האיקוניים בחלק מהמילים . הדמיון המבני והניסיון הרב של מסמנים בשימוש במחוות ובפנטומימה ובשילובן ברצף הלשוני , הם המאפשרים לחירשים זרים לתקשר זה עם זה בהצלחה מרובה למדי אך במגבלות מסוימות . תקשורת שוטפת בארצות זרות היא כמובן גם משאת נפשם של שומעים רבים . אך דא עקא , שפות מדוברות , בשל השונות הרבה שלהן ובשל אי יכולתן לשלב אלמנטים איקוניים במבנה הלשוני שלהן ובאוצר המילים , אינן מאפשרות זאת . הפניות ביבליוגרפיות לקהל הרחב קייל ווול ( Kyle & Woll 1985 , chap . 4 ) דנים בהרחבה בדמיון ובשוני בין שפות סימנים . ניופורט וסופאלה ( Newport & Supaiia 2000 ) סוקרים את תולדות המחקר הבלשני של שפות הסימנים ודנים באתגר שמציב הדמיון בין שפות סימנים לתאוריה בלשנית . מאייר , קורי ווולטרס ( Meier , Currie & Walters 2002 ) מתארים ...
אל הספר