יחסו של תמוז לערבים כפי שהוא בא לידי ביטוי ביצירותיו ובמאמריו היה יחס מורכב , אמביוולנטי ומתחלף : מצד אחד ראה בהם מרצחים המסוכנים לעם היהודי ולשלומו , והטיל ספק , אם ניתן להגיע עמם לפתרון הסכסוך היהודי ערבי . אולם מצד אחר סבר , שנעשה לערבים עוול בעקירתם מן הארץ , תבע יחס אנושי כלפיהם , הביע רצון להתקרב אליהם , ונמשך אליהם כבחבלי קסם . מסך כל הדברים ניתן להסיק , כי תמוז האמין בוודאות וללא ספקות באפשרות של התקרבות בין יהודים לערבים על בסיס אישי , אך האמין פחות ביכולת להתקרב על בסיס לאומי ( ביישוב בכללו היו קיימות שתי מערכות התייחסות מקבילות אל הערבים . האחת התייחסה אל הערבים כפרטים , והאחרת כלאום . ( בהתאם לכך , ייבחנו בפרק זה יחסי יהודים ערבים ביצירתו של תמוז , תחילה במישור הלאומי ולאחר מכן במישור הפרטי . כבר הסיפור הראשון של בנימין תמוז , שנתפרסם בעיתונות היומית , אך לא כונס , היה סיפור בעל מגמה אידאית , שנושאו הקונפליקט היהודי ערבי : "סיפור הרועה שנהרג במערה" . ( 1943 ) סיפורים נוספים בנושא זה בתקופת כתיבתו המוקדמת של תמוז היו "תחרות שחייה" ( 1951 ) ו"מעשה בעץ זית" , ( 1953 ) שכונסו ב...
אל הספר