בנימין תמוז ( 1989-1919 ) היה אחד היוצרים החשובים בדור תש"ח ובדור המדינה . הוא היה סופר פורה ומשפיע , שכתב רומנים , סיפורים קצרים , ספרי ילדים , שירים ומחזות , פובליציסט , מבקר אמנות וסטיריקן פופולרי . במשך שנים רבות ערך את עיתון הילדים הארץ שלנו ואת המוסף לספרות של עיתון הארץ . תמוז אף היה פסל מעולה ( אנדרטה שלו לזכר הטייסים שנפלו במלחמת השחרור מתנשאת בגן העצמאות בתל אביב , ( וכן צייר להנאתו . כאשר פגשתי לראשונה ביצירותיו של בנימין תמוז , עדיין לא ידעתי שאני עומדת לכתוב עליהן יום אחד עבודת מחקר . קראתי אותן שלא לפי סדר הוצאתן , והתפעלתי מהגיוון ומהניגודים שבהן . אלה עוררו את סקרנותי . מצד אחד סיפורים ריאליסטיים ליריים ששבו את לבי , מצד אחר סטירה נושכת ועוקצנית , פה רומן אהבה ושם נובלה שגיבוריה נואמים נאומים אידאולוגיים ארוכים . מגוון של ז'אנרים ותחבולות רטוריות , ששימשו לו להבעת רעיונותיו . גם השפה הייתה רבת גוונים . כמו נגן הבודק את יכולותיו הווירטואוזיות של הכלי שבידו , כך נהג בנימין תמוז בשפה העברית , כשהוא בודק את אפשרויותיה השונות על כל נימותיהן . רק מאוחר יותר , כאשר בחרתי ביציר...
אל הספר