כבר בראשית 1993 התחלתי לחוש שהשינויים שמחוללת הדרמה הדרום אפריקנית מאפשרים יצירת מגעים דיפלומטיים עם חגורת המדינות השוכנות צפונית לדרום אפריקה . נציגיהן של זימבאבוואה ( רודזיה לשעבר , ( מוזמביק , נמיביה ובוטסאוונה החלו להפגין נוכחות ביוהאנסבורג , למרות שטרם כוננו יחסים דיפלומטיים . התגובה שקיבלתי ממשרד החוץ בקיץ , 1992 שמוקדם מדי לעבוד מפרטוריה על יחסים עם ארבע המדינות הללו , לא תאמה עוד את המציאות . עם שלוש מדינות מתוך הארבע - זימבאבוואה , מוזמביק ונמיביה - לא היו לישראל יחסים דיפלומטיים מעולם . עם בוטסוואנה היו לנו יחסים במשך פרק זמן קצר , שנותקו ב , 1975 כאשר היבשת השחורה "ברחה מאיתנו" לאחר מלחמת יום כיפור . ארבע המדינות הן ענקיות בשטחן . כל אחת מהן גדולה בערך פי 40 ממדינת ישראל . אוכלוסייתן מונה כ 30 מיליון ( מוזמביק 17 - מליון איש , זימבאבוואה , 11 - ובוטסוואנה ונמיביה - כמיליון כל אחת . ( המשימה הדיפלומטית נראתה לי חשובה בגלל תרומתה למאמץ ליצור מומנטום של חזרה ליבשת אפריקה . הדרך היחידה לעשות זאת היתה לפעול לכינון יחסים דיפלומטיים ביבשת עם כל מי שרק ניתן . המדינה שהסיכויים אצלה...
אל הספר