בהלוויה כזו לא הייתי מעולם , וכנראה גם לא אהיה . התאריך נקבע ל 19 באפריל 9 ) 1993 ימים לאחר הרצח ) באיצטדיון הבנק הלאומי הראשון , ( FNB ) בשולי סוואטו . נוכח יום המהומות שלאחר הרצח , היה ברור , שכל מי שמחפש שלוות נפש מן הראוי שיישאר בבית . לא היה לי כל ספק שאני הולך . לקחתי את פרסי , את שמואל בן שמואל ואת ראובן , קצין הביטחון , כשבמכונית מאחורינו נוסעים מתי מעט מאנשי הקהילה היהודית שאזרו עוז לבוא : סיימור קופלוביץ ( מזכ"ל " , ( "הוועד הרבנית אן האריס , ד"ר פרנץ אוארבך ( מראשי "יהודים למען , ( "צדק ואורח - הבמאי קלוד לנצמן . כשהתקרבנו לאיצטדיון כבר הקיפה אותו חגורת אדם שחורה ומשולהבת . רוקדים טוי טוי ( קפיצות קצביות המלוות את שירי המהפכה של הקונגרס ) ורוקעים . היינו אמורים להגיע לשער של האח"מים , אך קשה היה לחדור מבעד לחגורה האנושית . ביקשתי מפרסי שישים דגל על המכונית , מתוך הנחה שהמעמד הדיפלומטי יפלס דרך . אך זה לא עזר , אפילו הזיק . ההמון השתולל , יריות נשמעו מכל עבר , חלק מהצעירים נמלטו על נפשם , היסטריה . היריות היו ממש קרובות . אחד מהצעירים צעק " , "פלסטין כשראה את הדגל . וכך , או...
אל הספר