כל עוד ראש הממשלה פ"ו בותה היה בשלטון , נראתה מלאכת הפיוס הפנימי בדרום אפריקה בגדר ברכה לבטלה . מצדדיו טענו שהוא ליברלי יותר מקודמיו , והביאו כראיה את החיסול ההדרגתי של ה"פטיט . "אפרטהייד ( הכוונה לאותם סממנים חיצוניים של האפרטהייד שניתן היה לחזות בהן בעין : אוטובוסים נפרדים , ספסלים נפרדים בגן , חופי רחצה נפרדים וכר ( . אבל בשביל הציבור השחור הוא סימל את כל הרוע והרשע שהיה גלום באפרטהייד . לא היה כל סיכוי ממשי להתקדם לשלום בתקופתו . גם בחירתו של פרדריק דה קלרק כנשיא ב , 1989 עם מצע מתקדם יותר , לא עוררה תקוות מיוחדות . דה קלרק נחשב לממשיך דרך , אפור ונעדר כריזמה . הנשיא החדש היה בן למשפחה פוליטית : אבי סבו היה סנטור , דודתו נישאה לראש הממשלה ( ג"ג סטריידום ) ואביו היה שר ( עבודה ועבודות ציבוריות ) ונשיא הסנאט עד לפרישתו ב . 1976 פרדריק דה קלרק עצמו היה במהלך שנות ה 80 שר ( רווחה , ספורט , איכות הסביבה , אנרגיה , פנים וחינוך ) באותן ממשלות אפרטהייד שנאבקו בגלוי בקונגרס הלאומי האפריקני ובסתר - J ( החזית הדמוקרטית המאוחדת ;( ממשלות שאסרו מתן חינוך משותף לשחורים ולבנים , הסעות משותפות ...
אל הספר