באחד מסופי השבוע במאי 1993 הוזמנתי לביתו של מנדל קפלן ביוהאנסבורג לארוחת צהריים . מנדל , האיש שעל פיו יישק דבר בקהילה היהודית , בעיקר בנושאים הפיננסיים , הוא איש של ניגודים . מצד אחד הוא איש עסקים מצליח וגם איש ספר בעל תודעה יהודית עמוקה ; מצד שני הוא איש בוטה , מתפרץ , ואיש של מניפולציות . ברגע מסוים משך אותי מנדל לעבר הבריכה המחוממת בווילה שלו , ותוך כרי הסבר על מעלותיה , זרק לפתע , בצורה בלתי מקרית לחלוטין : " הבוס שלך לא מרוצה מהמדיניות שאתה מתווה כלפי דרום אפריקה " . " איזה מהם " ? שאלתי . " , "יצחק השיב . "הייתי אצלו ושמעתי ממנו . "ישירות מנהיגים יהודים מעטים היו מרשים לעצמם להיות בוטים עד כדי לנזוף בצורה כזו בשגריר ישראל . וכמה שגרירים זוכים לקבל "שדר" מראש הממשלה שלהם באמצעות ראש הקהילה היהודית ( שהוא במקרה גם יו"ר הסוכנות היהודית ?( אך למזלי כבר הייתי מתורגל בלחצים מסוג זה . " אני מחובר למערכת הקשר הישראלית " , השבתי , "בכל רגע נתון יכול הבוס להבהיר לי את חוסר שביעות רצונו " . סגרתי את הנושא . חזרנו לשולחן הארוחה כאילו לא קרה דבר . אילו מנדל קפלן היה מעיר לי על צבע העניבה שלי ...
אל הספר