ביקורי הראשון בדרום אפריקה היה בגדר מסע היכרות ראשון שלי עם האפרטהייד , והחשוב מכול , עם . "המאבק" "המאבק" היה כינוי ( מלא הוד בעיני ) לכל הכוחות שלחמו באופן פעיל בעיוות הנורא שיצר הממשל הדרום אפריקני . הפגישות שקיימתי במהלך הביקור היוו איתות בפני עצמו : כ 20 פגישות עם אנשי אופוזיציה מול פגישה אחת עם הממסד . לדרגים הבכירים של "המאבק" לא יכולנו עדיין להגיע , לא לראשי החזית הדמוקרטית המאוחדת ( אלברטינה סיסולו ואלן בוסאק ) ולא לראשי האיגודים המקצועיים ( סיריל רמפוזה וג'יי ניידו . ( על פגישה עם אלה לא דובר כלל . נפגשתי עם אנשי אופוזיציה כמו חברי הפרלמנט הארי שוורץ וקולין אגלין , אנשי אקדמיה כמו הרמן חיולמיי , עיתונאים כמו אנדרו דרייזדל ( עורך n ( Argus וריימונד לאו , ואנשי רוח כמו הסופר ג'ון קוציי ( מחברם של מחכים לברברים \ דוייר תמנו של מיכאל ק , ( . שזכה באפריל 1987 בפרס ירושלים . אך אל לב " המאבק" לא יכולנו להגיע . כנראה שלא היינו ראויים לחדור לשם אחרי כל כך הרבה שנים של התעלמות - לפחות לפי שעה . רציתי מאוד לבקר באחת מעיירות השחורים , בעיקר בסוואטו . אך בקהילה היהודית אמרו , "אל . "...
אל הספר