הערכת המצב של משרד החוץ ביחס לדרום אפריקה השתנתה עם בואו של יוסי ביילין למשרד החוץ , בנובמבר . 1986 בהנהלת המשרד היתה תחושה של אי נוחות רבה מהקשר הסימביוטי בין ישראל והאפרטהייד . בכירי המשרד , ובראשם ביילין והסמנכ"ל לענייני אפריקה , אבי פרימור , העריכו שאם לא יחול שינוי מהיר , עוד יגיע יום הפרעון . וכך , בשלהי 1986 התחבטה צמרת משרד החוץ בשאלה איך פורצים דרך אל הציבור השחור האותנטי - במילים אחרות , אל . "המאבק" מאמץ הפריצה הצטייר כמשימה כמעט בלתי אפשרית , עקב מערכת היחסים ההדוקה של ישראל עם אנשי המשטר הלבן בין השנים 1974 ו . 1986 המנהיגות השחורה בדרום אפריקה לא חיכתה לנו , כמובן . ישראל נחשבה לאויב של שני עמים , הדרום אפריקני והפלסטיני . שגריר ישראל , דוד אריאל , דיפלומט מנוסה , זהיר ומעמיק , התקשה לחדור לצמרת החזית הדמוקרטית המאוחדת , ( UDF-United Democratic Front ) שהיתה קואליציה של הארגונים החוקיים של הציבור השחור . ועל קשר רשמי עם הקונגרס הלאומי האפריקני - ANC - לא היה מה לדבר . הקונגרס היה ארגון בלתי חוקי , וכל ניסיון התחברות עמו היה מסכן את מערכת היחסים ההדוקה שבין שתי המדינות , ...
אל הספר