מעתה יש לבדוק את שאר ראיותיו של אפשטיין שם , היינו אותם שלושה מקומות שבהם אומר רב יוסף על סתירה במשנתנו : "לא קשיא , הא ר' פלוני והא ר' . "אלמוני ונפתח במקום הראשון , ברכות נ ע"א . ממקור זה הסתייג אפשטיין עצמו שם , שהרי כבר כתב ( מבוא לנוסח המשנה , עמ' ( 430 כי ביטוי זה לא יצא כלל מפי רב יוסף , שכן לפניו עדיין לא היתה קיימת הסתירה שנידונה שם . זאת לפי שהסתירה עולה מן המשפט "אחד עשרה ואחד עשרה רבוא" במשנה שם ז , ב ; ובעקבות ר' ישראל לוי מברר אפשטיין שמשפט זה תוספת מאוחרת הוא למשנה , שעדיין לא היתה לפני האמוראים בבבלי ובירושלמי , ואף לא לפני השאילתות , עיין שם . לפיכך סבור אפשטיין , שרב יוסף לא אמר כלל "לא קשיא , הא ר' יוסי הגלילי והא ר' , "עקיבא אלא רק מעין "זו דברי ר' יוסי הגלילי , אבל חכמים אומרים" וכוי . ומשהוכנס המשפט האמור למשנה ונולדה הסתירה , נשתמשו מסדרי התלמוד האחרונים בדברי רב יוסף כדי ליישבה , תוך שעיבדו את לשונו בסגנון "לא קשיא" וכוי . נמצא לבירורו של אפשטיין , שסגנון זה לתירוץ סתירה פנימית במשנה לא רב יוסף נקט , אלא המסדרים המאוחרים של התלמוד . והנה , במקום זה אין לנו צורך ...
אל הספר