כבר הובאה לעיל ( פרק א ) מסקנתו של פרידמן , כי סתמא דגמרא הוא שסבר בהווא אמינא שקניין השומר מתייחס לכפל בלבד , ולא לפקדון עצמו , וכך פירש את קושיית רמב"ח . אך רמב"ח גופו סבר , כרבא בתשובתו , שהפקדון גופו הוא שנקנה לשומר . ואין ספק כי כן הוא . אך נראה שלא רק את קושיית רמב"ח פירש כך סתמא דגמרא , אלא אפילו מימרתו של רבא נתפסה כך לבסוף . לכאורה , מתשובת רבא הדבר ברור שגוף הפקדון נקנה לשומר . ועל כן שואל ר' זירא : "אי הכי אפילו גיזותיה וולדותיה , "נמי שאם הפקדון נקנה לשומר משעת מסירה , ומשום כך זוכה הוא בשבח הכפל , הרי אף הגיזות והוולדות בכלל . בתשובה לכך נאמר : נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה . תשובה זו , כשהיא לעצמה , אינה מחייבת כל שינוי בתפיסה שהצענו בדעת רבא וסיעתו : חכמים קבעו שהפקדון נקנה לשומר , וכללו קביעה זו בכלל תנאי הפקדון , באופן שכל המפקיד על דעת כן הוא מפקיד "ונעשה כאומר לו" זאת . אך חכמים הוציאו מכלל קניינו של השומר את הגיזות והוולדות שנשתבח בהם הפקדון בבית השומר עד שעת הגנבה , והללו שייכים לבעלים אפילו שילם השומר . והגיונה של הבחנה זו ברור : כל עצמה של זכיית השומר בפקדו...
אל הספר