עניין זה של "אטררויה" מביאנו ישירות לשלב הבא : תפיסת הסתמא דגמרא . שהרי דין '' אטרחיה" מצוי אף בסוגיית ב"ק קח ע"א , וצריכים אנו להביאה כאן שנית : תבעוהו בעלים לשומר ונשבע ושלם והוכר הגנב - קרנא לשומר , כפל למי ? אביי אמר : לבעל פקדון , רבא אמר : למי שהפקק אצלו . אביי אמר לבעל הפקדון - כיון דאטרחיה בשבועה לא מקני ליה כפילא , רבא אמר למי שהפקדון אצלו - כיון דשלים אקני ליה כפילא . קושיית הראשונים ( שנזכרה לעיל פרק א ) על הסתירה בשיטת רבא , שבסוגיית ב"מ רואה בגורם הטירחה סיבה לשלילת הכפל , ואילו בסוגיית ב"ק משמש גורם זה דווקא את ברפלוגתיה - קושיה זו מיושבת עתה מעיקרה . שהרי אין טירחת ב"ק כטירחת ב"מ ? באחרונה מדובר על טירחת בית-הדין , וזו אמנם סיבה לשלילת הכפל מן השומר ; אך בראשונה הנידון הוא טירחת המפקיד , והיא אינה משמעותית לשיטת רבא . אך נראה שאין סיבה לייחס התחשבות בטירחת המפקיד אף לאביי . שהרי כאן נראה הדבר פשוט , שהפרשנות שניתנה בגמרא למחלוקתם של אביי ורבא אינה מיסודם של אביי ורבא עצמם , אלא מלאכתו של בעל הסתמא היא . לאחר מסירת עצם המחלוקת , שנתונה היתה ללא פרשנות , חוזר עליה בעל הגמר...
אל הספר