מששבים אנו עתה לסוגיית הבבלי , דומה שיש בידינו לפרנס ברווח את שיטות ר' יוחנן , ר' אלעזר ושמואל בשאלת היחס בין משנתנו למשנת ר' יוסי , בכיוון שכבר הוצע בידי בעל חידושי הרי"ם ( דלעיל סוף פרק ב . ( ואף מכאן נימצא למדים , שאין לדבר על שיטת " , "הבבלי אלא יש תדיר לבחון את השיטות השונות העולות מניתוח סוגיית הבבלי . שהרי דומה שאין עוד ספק , כי מעולם לא סברו שלושת האמוראים דלעיל שיסוד משנתנו הוא באומדן דעתו של המפקיד , שמסתמא נתכוון להקנות לשומר את פקדונו אם יואיל הלה לשלמו לאחר גנבה . אלא ודאי סברו וקיבלו את שיטת הירושלמי וסיעתו , או מעין שיטתם , כי השומר זוכה בכפל מן הדין , הואיל ועומד הוא - לאחר ששילם - במקום הבעלים . מעתה יש מקום מרווח למחלוקת , אם חלוק היה ר' יוסי אף בראשונה ן כשם שהתקומם ר' יוסי כנגד האפשרות שיזכה השוכר בתשלומי פרתו של המשכיר , הואיל ומן הדין חייב השואל כלפיו ואילו הוא פטור כלפי הבעלים , כך יש לומר שחלוק הוא אף בראשונה וסובר שאין לשומר להרוויח מגנבת פרתו של הבעלים , ע"י העמדתו מן הדין במקומם . בשני המקרים , שורת הדין , ולא רצון הבעלים , היא העומדת כנגד הצדק הטבעי . ועתה א...
אל הספר