מקובל לבאר כתוב זה ( שמות כב , יד ) כמכוון ל'שומר' הרביעי שבמסגרת ארבעת השומרים , הלא הוא השוכר . ונשאלת השאלה , מאימתי רווח ביאור זה לכתוב ? בבבלי אין למצוא כל זכר לדרשה זו על הכתוב "אם , "שכיר ולא נתבאר בו מקור לדין שוכר מן התורה . אדרבא , אין כל נסיון לבאר את מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה ( ב"ק מה ע"ב וש"נ , ( אם שוכר כשומר חנם או כשומר שכר , על רקע מדרשו של הכתוב האמור . אף בירושלמי לא נמצא כן , ולהיפן : מפורש שם , שדין שוכר כלול בפרשת שומר שכר . כך גרסינן בירושלמי שבועות פ"ח ה"א , לח ע"ב : שלש פרשיות הן : התחתונה בשואל , והאמצעית בנושא טיכדוהשרכר , והעליונה בשומר חנם . על-פי זה כנראה ניסח בעל מדרש הגדול , שמות כב , ט , מהד' מרגליות , עמ' תקי '' ? פרשה ראשונה בשומר חנם , פרשה שנייה בנושא שכר 7 & ' 7 כל ' . " ואמנם בירושלמי ב"ב פ"ה ה"ד , טו ע"א , מצויה דרשה על פסוק זה , וממנה אפשר ללמוד כיצד הוא נתפרש . וכך היא הצעת הדברים . במשנה שם ח שנוי : "המוכר יין ושמן לחברו ... אם היה סרסור ביניהם - נשברה החבית נשברה . "לסרסור ובירושלמי שם ' "מאי 3 2 טעמא ? ... 'אם שכיר הוא בא בשכרו . "' ופירש ר"...
אל הספר