עד כה למדנו על שתי שיטות חלוקות בגדר שליחות יד : שיטת משנתנו , כי שליחות יד גדרה נטילת השומר את הפקדון וגזלתו , ומחייבת היא ככל גזלה , על כל אשר יקרה לפקדון לאחר מכן , ללא כל קשר למעשה הגזלה ? , ושיטת המכילתא אליבא דב"ה , שאין שליחות יד אלא שימוש בפקדון לצורך השומר , שימוש הנחשב פשיעה ( ולא גזלה , ( ולכך מחייבת באותם 70 אונסין הבאים בשעתה או כתוצאה הימנה . ' והנה , בירושלמי מוצאים אנו שיטה שלישית , המפשרת בין שתי שיטות היסוד האמורות . וכך גרסינן בירושלמי ' : רבי לעזר בשם רבי הושעיה : נאמר שליחות יד בשומר חנם ונאמר שליחות יד בשומר שכר , ולא דמייא שליחות יד שנאמר בשומר חנם לשליחות יד שנאמר בשומר שכר : שליחות יד שנאמר בשומר חנם אינו חייב עד שימשוך , שליחות יד שנאמר בשומר שכר - כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב . שמע רבי יוסי בר נהוראי ומר : אני איני 172 מקבל עלי את הדבר הזה , אלא אחד זה ואחד זה אינו חייב עד שימשוך . רבי אמי בשם רבי לעזר , ותני רבי הושעיה כן : אילו נאמר שליחות יד בשומר חנם שאינו 173 צריך , הייתי למד מנושא שכר : מה אם נושא שכר שהחמירה התורה עליו אינו חייב עד שימשוך , שומר ח...
אל הספר