שנינו בתוספתא קידושין רפ"ג , מהד' ליברמן עמ' 285 י האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך , הלכה ומצאתה שנגנב או שאבד , אם נשתייר בידה שוה פרוטה - מקודשת , ואם לאו - אינה מקודשת . ובמלווה אף על פי שנשתייר בידה שוה פרוטה אין מקודשת . כך היא הגירסה בכ"י וינה , בקטע גניזה ( שצילומו במהד' הנ"ל בראש הספר ) ובדפוסים . אבל בכ"י ערפורט , בירושלמי ( שם פ"א ה"ב , נט ע"ב ; פ"ב ה"א , סב ע"ב ) ובבבלי ( שם מז ע"א ) הגירסה בסיפא : ובמלווה , אף על פישלא נשתייר בידה שוה פרוטה - מקודשת . אלא שבבבלי ( שם ע"ב ) 'שיבש' רבא את הברייתא : אמר ( ליה ) ' רבא : ותסברה הא מתרצתא , הא משבשתא היא , האי פקדון היכי דמי , אי דקביל עליה אחריות - היינו מלווה , אי דלא קביל עליה אחריות - אי הכי אדתני סיפא : ובמלווה אף על פי שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת , ניפלוג וניתני בדידה : במה דברים אמורים , שלא קבלה עליה אחריות , אבל קבלה עליה אחריות , אע"ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה , מקודשת . אלא תריץ הכי : ובמלווה , אף על פי שנשתייר בידה שוה פרוטה אינה מקודשת . כבר ציין ר"ש ליברמן בתוספתא כפשוטה שם , כי גירסת כ"י וינה ...
אל הספר