' סלע הילויתיך עליו ושקל היה , 'שוה והלא אומר 'לא כי אלא סלע הילויתני עליו ושלשה דינרים היה שרה' - חייב וכר . 0 ' סלע הלויתני " עליו ושתים היה . 'שוה והלא אומר 'לא כי אלא סלע הילויתיך עליו וחמשה דינרים היה שוה' - חייב . מי הוא י" הנשבע ? מי שהפיקדון אצלר , שמא ישבע זה ויוציא הלא " את הפיקדון . זהו המקום הנוסף במשנתנו שבו מצוי מטבע הלשון "מי שהפקדון , "אצלו ואף כאן מוכח אופיו האידיומאטי . שהרי גם כאן הפקדון כבר אינו אצלו , שכן אבד ; ולכאורה היה לו 3 לומר : מי שהפקדון היה אצלו . " אלא שמונח הוא זה , שאינו משתנה בנסיבות המשתנות : " . "אצלו-שהפקדון-מי והנה , לענייננו כעת אין אנו זקוקים לבאר את הסיפא לדיוקו - דבר 4 שנתלבטו בו אמוראים ; " אלא נעמוד על הנחתה הבסיסית של המשנה , כי המלווה על המשכון ואבד - חייב בהשבתו , ומשום כך יש לקזז את ערך המשכון מערך ההלוואה . לכאורה הנחה זו מבוססת על משנת ב"מ ו , 5 והמלווה " על המשכון - שומר שכר . ר' יהודה אומר : הלוהו מעות - שומר חנם , הלוהו פירות - שומר שכר . הרי שהמלווה על המשכון הוא שומר שכר לתנא קמא , ושומר שכר חייב בגנבה ואבדה ; משנת שבועות המחייבת א...
אל הספר