שמואל אביצור בירושלים העתיקה שבין החומות של התקופה התורכית , הסתגרה כל כת נוצרית ב"עולבו" משלה , ודאגה לעניניה ולעולי הרגל מבני עדתה . בתוך הרובע הנוצרי היו שני המרכזים החשובים של העדות הנוצריות הגדולות , היוונים אורתודוכסים והלטינים . כן היו מרכזים זעירים של הכתות הקטנות ( זאת בנוסף לרובע הארמני על שרותיו . ( במנזרים הגדולים היו "שרותי רווחה" פשוטים , שנועדו לספק את צרכי עולי הרגל : בורות מים , טחנת קמח שהופעלה בכח פרד , מאפיה וסנדלריה ( שהיתה שרות חשוב , שכן מרבית עולי הרגל היו עניים ועשו את דרכם רגלי . ( הפעילות המיסיונרית הפרוטסטנטית שהתבטאה גם בהקמת מפעלי חינוך ובתי מלאכה , עוררה את הכנסיות הותיקות , להקים מפעלים דומים לחניכיהם ועבור עולי הרגל . בכנסיה הקאתולית , הפרנציסקאנים היו החלוצים בתחום זה , וניתן לראות בפעילותם פריצת דרך טכנולוגית חשובה . בשנת 1847 הם הקימו את בית הדפוס , בו ראו אור לראשונה בירושלים ספרים בערבית , זאת בנוסף לספרי קודש נוצרים . היה זה בית הדפוס השלישי בירושלים , אחרי הדפוס הארמני והדפוס של ישראל בק שהועבר מצפת לירושלים . הפרנציסקאנים הרחיבו ושיכללו בשלהי המ...
אל הספר