חלק שני

הצד השווה שבין תולדות הפרט ובין תולדותיו של המין האנושי—ויהיו הפרשיהן כמה שיהיו—הוא מכל מקום ריבויו המתמיד והולך של עולם הלז . בנוגע לתולדות המין האנושי באים ומפקפקים בדבר ו אומרים , שממלכות התרבות היוצאות ונכנסות מתחילות כל פעם בפרימיטיביות' שעם כל שינוי הגוונים שלה בניינה אחד הוא , ולפיה—בעולם קטן של עצמים ; אם כן , כנגד חיי הפרט יש לגרוס לא חיי הכלל האנושי אלא חיי כל תרבות לחוד . אולם , אם נסיח דעתנו מן התרבויות הנפרדות לכאורה 1 אלה השרויות בהשפעה היסטורית של תרבויות אחרות נוטלות בשלב מסוים—לא מופלג בקדמותו , אבל קודם לתקופת השיא את— , עולם הלז שלהן , אם תוף קליטה ישירה של תרבות בת זמנה , כגון נטילתה של היוונות שנטלה את התרבות המצרית , ואם במי צוער . של תרבות שעברה , כגון זו של הנצרות המערבית ש קלטה את תרבות יוון 1 הן מרבות את עולם הלז שלהן לא רק תוך ניסיון של עצמן , אלא גם על ידי קליטות משל אחרים ו ורק עכשיו מתרחשת בתרבות שגדלה בחבלי גידול אלה ההר חבה המכרעת , מסעה לגילוי טמירין ( לפי שעה אין אנו נדרשים לכך , עד כמה מרובה ועצום כאן חלקם של הצפייה ושל המעשים שהורתם בעולם האתה . (...  אל הספר