הספרות של קפקא כמו ממאנת להסתיים . היא ממשיכה להיכתב : בקריאה , בתרגום , בניסיונות חוזרים ונשנים של פרשנות . זו ספרות הנפתחת בכל פעם מחדש : הספרות של קפקא היא פצע הממאן להגליד , שער שאינו ננעל . יש המוצאים בה כתב חידה המזמין את הקורא להתנסות בפתרון . והרי לכל קורא יש כבר את קפקא שלו , וכל קורא מחזיק בשאלה שאינה באה אל פתרונה . חיבור זה פורש את השאלה של קפקא במרחב שבין שיח הגוף , הכתב והמכונה . זוהי כמובן רק אחת הדרכים להיכנס אל עולמו של סופר זה , יהודי הכותב גרמנית , פקיד בחברת ביטוח לתאונות עבודה בפראג : להרהר על עבודותיו כאילו היו תרשימים ספרותיים בדבר עיוותים , מחוות , פצעים , מטמורפוזות ופרדוקסים גופניים אחרים בעידן הטכני . לפי קריאה זו המשקל המיוחד של כתבי קפקא טמון בניסיונותיו העיקשים להעתיק את שאלת הגוף אל מערכת כתיבה , כלומר לתרגם מצבים גופניים אל הטקסט . ניסויים אלה מולידים את גופי הכתב המוזרים ויצורי הכלאיים של קפקא וביניהם הגוף הנוסע , הגוף המשחק , גוף התשוקה והגוף היהודי . את התרגילים הספרותיים שלו מיקם קפקא לעתים קרובות בסביבות טכנולוגיות - בתחום השפעתן של מכונות . הרכבת ,...
אל הספר