ברעמי צחוק קידמו המחזרים את פני אודיסאוס , כששב אל המפתן עם תרמילו הממורטט . אנטינואוס הגיש לו קיבת עז גדולה ודשנה , ואמפינומוס כיבד אותו בשתי כיכרות לחם , הרים לכבודו גביע זהב מלא יין , ובירכו שמזלו ישתנה לטובה . אודיסאוס התבונן בבחור הנאה , וענה : "אמפינומוס , כיוון שאתה נבון , ומספרים שאביך , ניסוס מדוליכיון , הוא גבר אמיד וישר , שים לב לדברי . בין כל בעלי החיים שעל האדמה לא תמצא יצור רופס מהאדם . כל עוד הוא מצטיין וכוחו באיבריו , אין הוא מאמין שייכשל ; רק כשהאלים ממיטים עליו אסונות , לומדת נפשו מתוך כורח לעמוד בסבל . כי דעתם של בני אדם משתנה בהתאם לכל יום שזאוס מביא לעולם . ולראיה , פעם גם אני בטחתי בשחצנות בעושרי ובייחוסי . לכן מוטב לציית לחוק וליהנות בשלווה ממתנות האלים . הנה , בבית הזה משתוללים מחזרים , מכלים את נכסיו ומחללים כבוד אשה . אבל בעלה לא יתמהמה , אלא ישוב בקרוב . לכן הלוואי שהאל יחזיר אותך אל ביתך בהקדם , ולא תפגוש את האיש כשיציב כאן את רגלו . כי בטוחני שלא בלי שפך דם הוא ייפטר ממחזרי אשתו " ! כך אמר אודיסאוס בכובד ראש , לגם מהיין , ולבסוף החזיר את הגביע לידי אמפינומו...
אל הספר