עתה , כשהסתיימה מלאכת הפירוש , נוכחת השאלה האם ניתן לנסח בתמצית את ההבנה שהתגבשה ביחס לתפיסת האדם את האלוהים וביחס לאפיון אותו האחר בספר בראשית . להלן אפשרות אחת מני רבות לניסוח כזה : מהו האלוהי ? הדברים קורים , נעשים במציאות של האדם , של זה הדואג למשפחתו , כמו אברהם . הם קורים , זה זז , במובן של כי–טוב . אז משהו מניע אותם , מניח האדם . משהו זה הוא אולי מקור אנרגיה גדול המניע את היקום כולו , אבל מקור זה אינו ממש חיצוני למה שקורה . הוא מה שקורה , ועל כן גם אימננטי , ולכן גם אין מה להבחין בין אימננטי לטרנסצנדנטי . מקור זה , אין הידיעה עליו רציונלית , אלא אינטואיטיבית , תחושה שבאה מתוך זה שיהיה מחר וגם מתוך התקווה שיהיה מחר עבור המשפחה . והנה ישנן דתות המנסחות דיבור כלפי אותו מקור , פונות אליו בשם , מייחסות לו סיפורים , מפצלות אותו לעתים לאלים שונים , לעתים מרכזות אותו לגוף אחד כמו במונותיאיזם , וכל אלה אינם אלא סיפורים יפים במובן הרמב"מי . אין זה מקור היודע לדבר ואין זה מקור היודע לעשות במובן המגיב , אלא הוא מניע את העולם , מניע לקראת המחר , דואג לכך שיהיה מחר . מחר בבוקר , שתזרח השמש . ...
אל הספר